מהאטמה גנדי או בשמו המלא מוֹהַנְדַּס קרמצ'נד גַּנְדי (בגוג'ראטית: મોહનદાસ કરમચંદ ગાંધી, בהינדית: मोहनदास करमचंद गांधी;‏
2 באוקטובר 1869 – 30 בינואר 1948) היה מנהיג פוליטי ורוחני הודי, שהוביל את תנועת העצמאות ההודית במאבקה נגד שלטון האימפריה הבריטית.

הוא נחשב גם לסמל ההתנגדות הלא-אלימה בזכות הגייתה ויישומה של הסאטיאגרהא – פילוסופיה הממוקדת בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות לרשע באמצעות התנגדות פעילה אך לא אלימה – דבר שהוביל לעצמאות הודו ועורר השראה אצל תנועות שונות לזכויות האדם ולחופש ברחבי העולם.

גנדי נמנה עם המנהיגים המוערכים ביותר במאה העשרים. הוא מוכר בהודו ובעולם כמהאטמה גנדי ("מהאטמה" בסנסקריט – "הנפש הגדולה", כינוי שניתן לו על ידי המשורר רבינדרנת טאגור). בהודו הוא מכונה גם באפו ("אבא" בגוג'ראטית). הוא נחשב באופן רשמי לאבי האומה ההודית, ויום הולדתו, בשניים באוקטובר, מצוין מדי שנה כחג לאומי הודי בשם "גנדי ג'איאנטי". ב-15 ביוני 2007 הכריזה העצרת הכללית של האומות המאוחדות על 2 באוקטובר כיום הבינלאומי לאי-אלימות.

גנדי יישם לראשונה מרי אזרחי לא אלים במאבקה של הקהילה ההודית למען זכויות אזרח בדרום אפריקה. לאחר שחזר להודו, הוא ארגן איכרים ועובדים עניים למחאה מול מיסוי דכאני ואפליה רחבת היקף. לאחר שנתמנה לעמוד בראש הקונגרס הלאומי ההודי, הנהיג גנדי קמפיינים כלל-לאומיים להקלת העוני, לשחרור הנשים, לאחווה בין דתות וקבוצות אתניות שונות, להפסקת האפליה נגד קאסטות בכלל וקאסטת ה"טמאים" בפרט, ולמען עצמאות כלכלית של הודו. מעל כל המאבקים האלה הוא נאבק למען ה"סווארג'" – עצמאותה של הודו מהכיבוש הזר. גנדי הוביל את האומה ההודית במרי האזרחי נגד מס המלח שהונהג בהודו, וב-1930 ערך את "צעדת המלח" בת 400 הקילומטרים. ב-1942 הוא קרא בפומבי ליציאתם של הבריטים מהודו. הוא שהה בכלא שנים רבות במספר תקופות שונות, בדרום אפריקה ובהודו.

גנדי יישם והטיף לאי אלימות ולאמת, בכל מצב. הוא חי בפשטות וארגן אשראם שהחזיק מעמד כלכלית בכוחות עצמו. הוא הכין את בגדיו בעצמו – הדהוטי והגלימה המסורתיים ההודים שהוא טווה וארג באמצעות הפלך שלו, הוא ניזון מאוכל צמחוני פשוט ומאוחר יותר מדיאטת פירות. הוא ערך צומות ממושכים (לפעמים מעל לחודש) הן למען היטהרות עצמית והן כמעשה מחאה.

גנדי נרצח ב-30 בינואר 1948 על ידי מתנקש הינדואי, שהתנגד להסכמתו לשלם פיצויים לפקיסטן, כפי שהמליצו הבריטים, בטענה שהדבר יחליש את ההינדואים. על פי בקשתו, גופתו נשרפה ואפרו פוזר בין נהרות העולם.

משנתו ומורשתו

גנדי תמך תמיכה מוחלטת באי-אלימות, וסבר כי לעולם אין להפעיל כוח, גם בתגובה לכוח נגדי. הוא השתמש בתורתו במילה "אהימסה", מילה המציינת הימנעות מאלימות אך בו זמנית גם מאבק אקטיבי בגילוייה. הגדרתו של גנדי עצמו לאהימסה היא: הימנעות מפגיעה בכל יצור חי, בין אם במחשבה או במעשה. הוא האמין כי על כל מעשה התנגדות להיות בעל אופי אזרחי לא-תוקפני, במטרה להקשות על המשך הפעלת הכוח.

גנדי האמין גם בסאטיאגרהא – "לדבוק באמת". הוא זיהה רעיון זה עם "כוח האמת" או "כוח הנשמה", הנובע מגרעין אישיותו הסובלנית ושוחרת השלום של האדם. לפי גנדי, רק הזדהות עם כוח זה עשויה להביא להגשמת מטרותיו של האדם, וכי כל נטייה אלימה – מקורה בשקר וסופה להיכשל. כאשר נשאל האם לא יכול אדם להרוג קוברה כדי להגן על ילד או על עצמו, השיב כי הוא אינו יכול להרוג קוברה מבלי להפר שניים מנדריו: אי-פחד ואי-הריגה. "אני אעדיף לנסות להרגיע את הנחש על ידי גלי אהבה. אינני יכול להנמיך את הסטנדרטים שלי כדי להתאימם לנסיבות", השיב. גנדי כתב אוטוביוגרפיה בשם "ניסויי עם האמת"[5] בה הוא מציג את שני הרעיונות העיקריים שהנחו אותו במהלך חייו: אהימסה וסאטיאגרהא.

גנדי הקדיש את חייו למה שהוא כינה "ניסויים עם האמת" כאשר הוא לוקח על עצמו עוד ועוד הגבלות ואיסורים. בתחום הטבעונות, למשל, הוא מנע מעצמו עוד ועוד מאכלים, עד שלבסוף תזונתו כללה פירות ואגוזים בלבד. כמו כן, הוא התנסה בהתנזרות ונמנע מקיום חיי אישות כאשר הוא נשען על החיפוש אחר מוֹקְשָה. גנדי תבע מעצמו לממש את שדרש מאחרים ותבע מאחרים לממש בעצמם את מה שהם תובעים מזולתם. הוא הדגיש את היותו אדם פשוט והתעקש לטעון שכל ילד יכול לבצע את כל שהוא עושה. כאשר נשאל כיצד הדבר אפשרי, הוא ענה: "זה פשוט מאוד. עליך להיות השינוי שאתה רוצה לראות באחרים". בהתנהגותו זו ייצג גנדי את אחד העקרונות החשובים ביותר של תורתו, והוא קעקוע הרעיון של מדרגיות מוסרית. על פי התפיסה הגנדיאנית, עלינו להתייחס לכל אדם ואף לעצמנו על פי אמות מידה אחידות, שכן כל התייחסות אל הזולת בהתאם למידת שונותו מאיתנו, מקורה בגאווה, והגאווה היא אחד המקורות להתנהגות אלימה. לפני פעולה, דרש גנדי מאנשיו להיטהר, כדי להתחבר ליסוד הרוחני שבהם. גנדי נמנע לעיתים מפעולות מסוימות, שהאמין כי הציבור אינו בשל להן.

גנדי למד והעמיק בדתות רבות. הכתבים הג'ייניים, הברית החדשה והכתבים הסוציולוגיים של לב טולסטוי (מלכות האלוהים שוכנת בתוכך) הם שלושת המקורות העיקריים לרעיונותיו על אי-אלימות (ייתכן שמקורותיו היו בתחילה רק מזרחיים, ואחר כך נוספו להם מקורות מערביים). גנדי אף התכתב עם טולסטוי[6]. גנדי האמין שהתנ"ך והקוראן הם אלוהיים כמו הוודות. בנוסף ללימוד כתביהן של הדתות השונות, העמיק גם בכתביהם של הכותבים המערביים הנרי ת'ורו, ג'ון ראסקין וג'וזפה מציני.

עד היום נחשב גנדי לדמות נערצת ברחבי העולם, כולל בבריטניה בה נלחם לעצמאות, ובהתאם לכך הוקם ב-1969 פסל לזכרו על אדמת בריטניה. דמותו הפכה לסמל לסובלנות ולפתרון בלתי-אלים של סכסוכים, ומאבקו היו להשראה ללוחמי חופש וזכויות האדם בעולם כולו, וכן לתנועות סרבנות שונות. גנדי עצמו לא זכה אמנם בפרס נובל לשלום, אך רבים מממשיכי דרכו כמו: מרטין לותר קינג, לך ואלנסה, דזמונד טוטו, הדלאי לאמה, אונג סן סו צ'י, ריגוברטה מנצ'ו, קרלוס פליפה חימנז בלו, חוזה רמוס הורטה ואחרים היו לחתני ולכלות פרס נובל לשלום, בשל בחירתם ללכת בדרכו, בדרך המאבק הלא אלים.

ב-1963 הופק הסרט תשע שעות לראמה על היום האחרון בחייו של גנדי.

ב-1982 זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר הסרט "גנדי", בכיכובו של בן קינגסלי, המספר את סיפור חייו של גנדי.

גנדי והיהודים

לגנדי היו יחסים קרובים עם מספר אישים יהודים בתקופה המוקדמת שלו, בדרום אפריקה. אך ככלל, גנדי לא אהד את היהדות, לא הבין את זיקת היהודים לארץ ישראל והתנגד לציונות. גם לאחר שידידו הרמן קלנבאך, שבא לבקרו בביקור ממושך ב-1936, והצליח לשכנע את גנדי שהיהדות אינה דת בלבד כי אם לאום, עדיין דבק בבריתו עם המוסלמים ולא הביע תמיכה פומבית ביהודים ובציונים, וזאת, מחשש לפגיעה בברית ההינדית-מוסלמית בהודו, שהייתה מאבני הבניין של מדיניותו בתת-היבשת.

גנדי לא הבין את מהות הגישה הגרמנית ליהודים בתקופת שלטון המפלגה הנאצית בכלל, ובפרט לא הבין את הפתרון הסופי ולכן הטיף ליהודים לנהוג באי-אלימות כלפי השלטון הגרמני באותה העת. אישים בולטים חברי ברית שלום כיהודה לייב מאגנס ומרטין בובר כתבו לגנדי וניסו להסביר לו את ההבדל בין מצב היהודים תחת השלטון הגרמני לבין מצב ההודים בדרא"פ תחת השלטון הבריטי, אך ללא הועיל.

גנדי התנגד לציונות ושלל את הקמת מדינת ישראל. מנגד, ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון ראה בו כסמל למנהיג לאומי ותמונתו של גנדי הייתה תלויה בחדר השינה שלו בצריף בן-גוריון.

 

 

סל קניות

התחבר

Create an Account